בן בכור ללוסי ושמואל. נולד ביום ה' בתמוז תשכ"ד (15.6.1964) ועשה את שנותיו הראשונות בקיבוץ בית קשת, יחד עם שתי אחיותיו ענבל ויסמין.
כעבור כמה שנים עברו לבת ים, שם למד יואב בבית ספר יסודי. בלט כילד ונער שובב, שחיפש ריגושים ובדק גבולות.
כשהיה בן עשר עבר עם משפחתו לארגנטינה, בה גרו סביו, דודיו ודודותיו, ושם המשיך את לימודיו. לאחר כארבע שנים, בשנת 1978, שבה המשפחה ארצה וקבעה את ביתה באותה השכונה בבת ים בה גרה קודם לכן. יואב השתלב היטב לימודית וחברתית בכיתה ט' בבית ספר תיכון בעיר, וחזר אל החברים שהכיר מילדות.
הצליח כאתלט וכספורטאי מצטיין, בלט במיוחד בתחום הכדורסל ואימן בענף זה ילדים במסגרת מועדון הנוער העירוני.
לאחר שסיים כיתה י"ב המשיך ללימודי עתודה של הנדסאים במשך שנתיים.
בגיל עשרים התגייס לצה"ל, לקורס טיס בחיל האוויר. לאחר שלושה חודשים נשר מהקורס, והתנדב לקורס חובלים של חיל הים. בקורס דבק בו הכינוי "יופז", שליווה אותו לאורך השנים.
הוא סיים בהצלחה את הקורס כקצין, עבר קורס "צוללן" והוצב בתפקיד מכונאי ראשי ("צ'יף") של צוללת בשייטת 7 – שייטת הצוללות.
לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע והתקדם עד לתפקיד מפקד בית ספר "צוללן", תפקידו האחרון לפני שפרש. היה אהוב ומוערך בקרב חבריו לשירות, העיד עליו חבר לשייטת: "העוצמה שלו הייתה בשקט. הוא מעולם לא הרים את קולו".
במהלך ובעקבות שירותו הצבאי יואב אובחן כחולה במחלת הסרטן, בה נלחם ובגינה הוכר כנכה צה״ל. השתחרר משירותו בקבע, בדרגת רב-סרן, בשנת 2001.
לאחר שחרורו למד נטורופתיה במכללת "רידמן", סיים בהצלחה יתרה את הלימודים, הפך למרצה במכללה והיה למטפל מבוקש.
ליואב נולדו שלוש בנות מנישואיו הראשונים, למיכל: שני, טל וזיו.
מנישואיו לאשתו השנייה, ים, נולד בנם יאיר.
במאי 2014 אושפז בבית חולים והתבשר שמחלתו חזרה. כעבור כשלושה חודשים בלבד נפטר ממחלת הסרטן.
יואב פז נפטר ביום י"ג באב תשע"ד (9.8.2014). בן חמישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ העוגן. הותיר אישה, שלוש בנות ובן, הורים ושתי אחיות, ועוד המון חברים וקרובים כואבים ומלאי געגוע.
כתבו בני המשפחה: "יואב הקדיש פרק נכבד מחייו למען שירות משמעותי, בתחושת שליחות לתרום ולפעול להגנה וביטחון המדינה. הוא היה בעל, אב, אח, בן וחבר מדהים אשר דאג תמיד לטובת הקרובים אליו. ומעל כל אלו היה אדם צנוע, מכיל, טוב לב ומיוחד, שזכות גדולה הייתה להכירו".